<h1>ראב"ן שו"ת סימן ס'</h1>
<h2>דף יט.</h2>
אין מפליגין בספינה אלא ג' ימים קודם לשבת. הפלגה הוא שמרחיק מאת היבשה אל פילגוס של ים, ולפיכך לא יפליג פחות ג' ימים שהרי לא יוכל לבוא אל היבשה ולשבות קודם לשבת, אבל קודם ג' ימים יפליג דיש שהות לקרב אל היבשה ולשבות [קודם לשבת]. והאי תנא מספקא ליה אי יש תחומין למעלה מעשרה טפחים או לא, וקאמר בד"א לדבר הרשות דמחמרינן ואמרינן אין מפליגין דיש איסור תחומין למעלה מיוד ולא יפליג בתוך ג' שלא יבא לידי איסור תחומין, אבל לדבר מצוה מקילינן ואמרינן אין תחומין ומותר להפליג תוך שלשה. וכשמפליג לדבר הרשות קודם ג' צריך לפסוק עם הספן שיחזור אל היבשה קודם השבת וישבות, ואם לא שבת אינו חושש דהוי כמו שהוציאהו גוים חוץ לתחום בלא דעתו ומותר להלך בספינה ולטלטל. רשב"ג אומר אינו צריך לפסוק דאעפ"י שלא פסק הרי הוציאהו גוים ומותר להלך ולטלטל בספינה. ומצור לצידן אפילו בערב שבת מותר בלא פסיקה אפילו לרבי כיון דקרוב הוא ויכול לבוא ביומו הוי כאלו פסק. ודוקא הפלגה הוא דצריך ג' גם פיסוק לרבי משום דהפלגה מוכחה מילתא דלא ישבות בשבת דלא מצי שבית דרחוק הוא מן הנמל, אבל בהילוך סמוך לשפת הים דלא מפליג מן היבשה לא בעי ג' ולא פיסוק דסמוך ליבשה הוא שבית ומותר אפילו בע"ש ואפילו לא פיסק לרבי דהא מצור לצידון נמי כיון דמצי להגיע לשם ביומו ושבית לא בעי לא ג' ולא פיסוק אע"ג דזימנין (דדילמא) לא מטי ולא שבית. הילכך בנהרות שלנו דספינה הולכת לעולם אצל שפת הנהר ומצי למינח כל שעה אמרינן דילמא תנוח ולא בעינן למפסק ולא ג' ימים אלא אפילו בע"ש. והא דנהגי נמי בע"ש ליכנס בספינה סמוך לערב ללכת לווירמישא או לקלוניא, משום האי טעמא נמי דכיון דקיימא בנמל דילמא לא אזלא למחר דזימנין דלא אזלא וכי אזלא הוי כמו שהוציאהו גוים ומצי להלך בה ולטלטולי, כדאמרינן נמי בעירובין בפרק מי שהוציאהו מעשה שבאו מפלנדיסין והפליגה ספינתן בים, ונראה שכך היה מעשה שבאו בספינה מפלנדיסין אצל שפת הים ולא הוצרכו (אלא) ג' ימים ולא פסקו והפליגה ספינתן בים ע"י הרוח והילך ר"ג את כולה דהוי כמו שהוציאהו גוים או רוח רעה, ופסקינן הילכתא כרב. א"נ איכא למימר דהאי דנהגו הראשונים ליכנס בספינה בע"ש סמוך לערב בהכי נהגו כשהיו פוסקין וכיון דפסקי שרי, כדאמרינן ופוסק עמו על מנת לשבות ואינו שובת. והאחרונים נהגו בלא פסיקה, ולא טוב לאסור להם מה שנהגו דהנח להם להיות שוגגין ולא יהיו מזידין כדאמרינן בכמה דוכתי. א"נ בלא פסיקה נהגו כרשב"ג דאמר אין צריך לפסוק, דאע"ג דאמרינן הלכה כרבי מחבירו רבן שמעון לאו חבירו הוה אלא רבו כי אביו היה. ומשום איסור תחומין ליכא, דסברי לה כדרב הונא דאמר [שבת ק':] מארעא משחינן יוד טפחים ואין איסור תחומין למעלה מיוד, וגמירי דאין ספינה מהלכת בפחות מי' כלומר במים שאין עמוקים עשרה. והיינו דמתרץ רבא בפ' מי שהוציאהו במהלכת ברקק ולא תירץ במהלכת במים שאין עמוקים, דוודאי אין מהלכת במים [שאין] עמוקים כדגמרינן אפילו ספינה קטנה אבל ברקק שהוא עמוק יוד מהלכת, ורקק הם מים עכורין מים ועפר כדאמרינן [חולין כ"ח:] עופות מן הרקק נבראו והוי כארעא סמיכתא. ורבינו חננאל פירש יש שאומר הא דקתני אין מפליגין בשאר נהרות שאין עמוקים י' ומשום איסור תחומין נגעי בה אבל בים הגדול שהוא עמוק י' וליכא איסור תחומין מפליגין, ומכאן סמכו לפרוש בים הגדול סמוך לשבת. וקשיא עלה [מ]הא דאמרינן אין ספינה מהלכת בפחות מי', וכיון דהכי מה לי ים מה לי שאר נהרות הא מקום פטור הוא ואין כאן איסור תחומין אפילו בשאר נהרות. ונ"ל שהראשונים שהנהיגו בדבר מוקמי לה להא דאין מפליגין כב"ש [שבת י"ז:] דמחמרי בכל מלאכה שאין אדם יכול להתחיל בה בע"ש אא"כ יכול לגומרה קודם השבת, אבל לב"ה דשרו בשאר דברים ה"נ דמפליגין בין בים בין בנהרות. ומצאתי דמה שמפליגין בע"ש משום דכל שמפליג בסחורה הוא מפליג והוה דבר מצוה, כדאמרינן [ב"מ ל':] והודעת להם זה בית חייהם אומנות שיחיה בו את הדרך זו גמילות חסדים ילכו זו ביקור חולים בה זו קבורה, ומדמקיש אומנות לאילו ש"מ דמצוה הוא. וקשיא לי וכי בשביל קיום מצוה יחלל שבת והלא אין לקבורה ולא לבקר חולים ונהי דמצוה על האדם ללמד את בנו אומנות אבל לחלל שבת לא, והא דאמרי' הכא אבל לדבר מצוה מותר כגון לפקח על עיסקי רבים וכל דבר שיש בהן פיקוח נפש, אבל לסחורה דבר הרשות הוא שאם לא יפרוש היום יפרוש מחר. ומדדייק תלמודא בטעמא דשמואל ולא בטעמא דרב ש"מ דהילכתא כשמואל, ועוד דתני חנניה דהכריע ר' יהושע שהוא (בן) אחי אביו של חנניה כדאמרינן בנדה [כ"ד:] דהלכה כר"ג בספינה וכר' עקיבא בדיר וסהר והיינו כשמואל. וא"ת הא אמרינן במעשה דנחמיה [עירובין מ"ג:] דמשכתיה שמעתא ונפק חוץ לתחום אי ס"ד בדמלו גברי עסקינן מאי תיבעי ליה האמר רב הלכה כר"ג בדיר וסהר וספינה, אלמא כרב קיי"ל. תריץ לאו ממחיצות דדיר וסהר גמרי, אלא ממחיצה דספינה דלאו מחיצה גמורה היא אלא להבריח מים עשויות וקאמר ר"ג דמהלך בה, ה"נ מחיצה של בני אדם אע"ג דלאו מחיצה גמורה היא דהא (ד)לאו לדעת מחיצה קיימי התם דשלא לדעת מוקמינן לה הני מחיצה להלוכי בה אבל מחיצה של בני אדם לא דמיא למחיצות דיר וסהר שהן מחיצה גמורה, ולרב לא שני ליה בין שבת בספינה בין קופץ מספינה לספינה דהא פסק הלכתא נמי כר"ג בדיר וסהר ואע"ג דלא שבת בהו, אבל לשמואל דשני בין ספינה לדיר וסהר ואוקימנא טעמא מפני ששבת באויר מחיצה מבע"י לא מצי גמר למחיצה של בני אדם ממחיצה דספינה, ולהכי נקט דרב ולא דשמואל, ומיהו בדיר וסהר הלכה כשמואל דאמר אבל לא בדיר וסהר. ור' יואל חתני אמר לי ששנוייה ברייתא זו בירושלמי [פ"ק דשבת ה"ח] הכי אין מפליגין בספינה לים בע"ש ולא בה' בשבת ולא בד' בשבת בג' בשבת ב"ש אוסרין וב"ה מתירין, אלמא ברייתא דאין מפליגין דברי הכל הוא. ולפי הירושלמי אית לן למימר דמעשה שבאו מפלנדיסין דבג' בשבת הוה שנכנסו בספינה והפליגו ספינתן ולא נכנסו לנמל עד לאחר השבת, ואיני יכול לעמוד על בירור הדבר, אבל בהלכות גדולות [פ"א משבת] מתיר אפילו בע"ש. מצאתי בפר"ח הא דאמרינן בפרק מקום שנהגו [נ':] בני ביישן נהוג דלא למיזל בצידן בע"ש אתו לקמיה דר' יוחנן וכו' ומפרש בירושלמי [שם ה"א] כי לפרש בים הגדול שאלוהו ואסר להם לפרש בע"ש.
